כמה זמן חיכינו לסיינה ספירו

צילום: EGilham / Wikimedia Commons, CC BY-SA 4.0

סיינה ספירו היא אחת הזמרות הצעירות שהכי תפסו לי את האוזן לאחרונה. לא רק בגלל הקול המאוד מזוהה שלה, אלא גם בגלל השירים עצמם - מלודיים, דרמטיים, יפים, וכאלה שפשוט מתחשק לשיר.

וזה גרם לי לחשוב עד כמה התגעגעתי לשירים כאלה.

בשנים האחרונות התרבו השירים שאני קוראת להם, שירי "Spoken": שירים, או חלקים מתוך שירים, שבהם השירה מאוד דיבורית או קצבית, לפעמים כמעט ראפ, והביט והקצב תופסים מקום מרכזי יותר מהמלודיה.

מבחינת שיעור פיתוח קול, הרבה מהשירים האלה נותנים לנו פחות חומר לעבוד איתו. כמובן שאפשר לעבוד דרכם על קצב, סטייל, הגשה, דיקציה ופרייזינג, אבל אם המטרה שלי היא לעבוד עם תלמידה על הקול עצמו, בדרך כלל יהיה לי הרבה יותר מה לעשות עם שיר מלודי - מנגינתי.

אני מחפשת שירים שיש בהם תנועה: עליות לצלילים גבוהים, ירידות, משפטים ארוכים, שינויי דינמיקה ומעברים בין אזורים שונים בקול. שירים שמאפשרים לנו לעבוד על המנעד ועל החיבור בין הרגיסטרים, ולא להישאר פחות או יותר באותו אזור קולי לאורך כל השיר.

ואז הגיעה סיינה ספירו

וסוף סוף הגיעה סיינה ספירו.

צעירה בת 20, עם שירים מלודיים ויפים, ביצועים מרהיבים ומרגשים, המון סטייל - בהופעה, במיתוג וגם בשירה, וגישה ווקאלית בלתי מתנצלת.

אולי זו אחת הסיבות שכל כך התלהבתי ממנה: היא הזכירה לי כמה התגעגעתי לזמרות שפשוט שרות.

והשירים שלה התחילו לטפטף גם אל שיעורי הפיתוח קול שלי. תלמידה אחת הביאה שיר שלה, ואז עוד אחת, ועוד אחת, ועוד שיר שלה, ועוד... וזה בדרך כלל סימן די טוב לכך שהגיעו שירים חדשים וטובים לרפרטואר השיעורים שלנו.

ספירו היא לא רק המבצעת של השירים שלה. היא התחילה לכתוב שירים כבר בילדות, והיא שותפה לכתיבת החומרים שלה. בראיונות היא מדברת לא מעט על תהליך הכתיבה שלה ועל כך שהיא מתחילה לא פעם דווקא מכתיבת המלודיה.

לאן נעלמו כל השירים האלה?

פעם היה לי הרבה יותר קל למצוא אותם, את השירים עם המנגינות.

כמה זמרות שעולות לי מיד לראש, שכמעט כל שיר שלהן הוא כזה - הן וויטני יוסטון, מריה קארי, סלין דיון, כריסטינה אגילרה, דמי לובאטו, אלישיה קיז, ביונסה - במיוחד באלבומים הראשונים, אוונאסנס, אדל ואיימי ויינהאוס.

אלה לא בהכרח זמרות ששרות באותו סגנון, וגם לא שייכות בדיוק לאותה תקופה, אבל כולן סיפקו לנו שירים עם מלודיה ממשית: שירים שאפשר לעבוד דרכם על מנעד, מעברים, עוצמות, שליטה, גמישות קולית והגשה.

והיום הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי חוזרת אחורה בזמן כדי למצוא לתלמידים שירים כאלה.

זה לא אומר שאין היום שירים מלודיים, וגם לא באמת מדובר בחלוקה של "או Spoken או מלודי". אצל לא מעט מזמרות הפופ הגדולות של היום השירה הדיבורית פשוט הפכה לחלק מהשפה המוזיקלית שלהן.

אפשר למצוא את השילוב הזה אצל ריהאנה, אוליביה רודריגו, סברינה קרפנטר, טיילור סוויפט ואריאנה גרנדה: לפעמים שיר שלם יהיה דיבורי וקצבי יותר, לפעמים מלודי ושירתי, ולפעמים שני הסגנונות מתקיימים בתוך אותו שיר. לכן עדיין יש אצלן הרבה חומר מצוין לפיתוח קול.

ליידי גאגא ממשיכה גם היא להוציא שירים מלודיים מצוינים לעבודה, ובדור החדש יותר אפשר למצוא הרבה חומר כזה אצל Laufey, אוליביה דין, RAYE ו־Chappell Roan.

מקור נוסף לשירים מלודיים שמתאימים מאוד לעבודה בשיעורי פיתוח קול הוא בכלל ז'אנר אחר: שירי מחזמר ודיסני. שם עדיין אפשר למצוא בשפע מנעד, דינמיקה, רגעי שיא והרבה חומר לעבודה קולית - אבל הם לא בהכרח חלק מהפופ העכשווי.

ומצד שני, יש היום לא מעט פופ שבנוי בכוונה על שירה הרבה יותר דיבורית וקצבית, שבה הביט וה־flow תופסים מקום מרכזי יותר מהמלודיה. בישראל אפשר לחשוב על חלק מהחומרים של נועה קירל, אנה זק, סטטיק או נס וסטילה. בחו"ל, דוג'ה קאט, קארדי בי וניקי מינאז' הן דוגמאות בולטות לאמנים שבחלק גדול מהחומרים שלהם הקצב וה־flow נמצאים במרכז.

אבל מה לעשות שהחומרים האלה נותנים פחות חומר למי שרוצה להגדיל את המנעד, לעבוד על הצלילים הגבוהים ועל הדרך אליהם, להתגבר על שבירות ולהפחית מאמץ.

ומה לגבי הקול הצרוד של סיינה?

קשה להתעלם ממנו.

יש בקול שלה חספוס מאוד בולט, יחד עם השבירות היפהפיות, העוצמה והרגש. וזה חלק גדול ממה שהופך את הקול שלה לכל כך מזוהה.

כששמעתי אותה שרה בפעם הראשונה, אחד הדברים הראשונים שעשיתי היה לחפש ראיונות שבהם היא פשוט מדברת. רציתי לשמוע אם החספוס שאני שומעת בשירה קיים גם בקול הדיבור שלה.

והוא אכן שם.

כמורה לפיתוח קול, מניסיון, אפשר בהחלט לשמוע בקול סימנים שמעוררים חשד לבעיה במיתרי הקול. כמובן שאי אפשר לקבוע אבחנה רפואית סופית בלי בדיקה של מיתרי הקול, אבל אצלה היה לי ברור שזה לא רק אפקט סגנוני שהיא מוסיפה בזמן השירה.

ואז גיליתי שאנחנו אפילו לא צריכים להישאר רק עם החשד. ספירו סיפרה בעצמה שאובחנו אצלה יבלות במיתרי הקול. בראיון ל־Variety באוגוסט 2026 היא סיפרה גם שהייתה תקופה שבה כמעט לא דיברה במשך כשנה, ודיברה על ההתמודדות שלה עם היבלות ועל החספוס שהפך לחלק מהקול שלה.

וזה מבחינתי הופך אותה גם לדוגמה מעניינת מאוד לשיחה שאנחנו מנהלים לא מעט בפיתוח קול:

צליל יפה הוא לא בהכרח צליל בריא.

אנחנו יכולים לאהוב מאוד חספוס, אווריריות, שבירה או צרידות בקול של זמר, ועדיין לשאול מה יוצר אותם ומה המחיר הקולי שלהם.

מה, גם אדל?

קשה שלא לחשוב בהקשר הזה גם על אדל. ב־2011 היא נאלצה לבטל הופעות ולעבור ניתוח במיתרי הקול. היא סיפרה שהקול שלה פשוט "הלך" בזמן שירה חיה, ובהמשך התברר שמדובר בפוליפ עם דימום.

בשונה מסיינה ספירו, אצלה לא היה מדובר ביבלות, אלא בפוליפ במיתר הקול שדימם. פוליפ הוא נגע שפיר על מיתר הקול, מעין בליטה או שלפוחית, שיכולה להפריע לרטט ולסגירה התקינה של מיתרי הקול.

למעשה, לפעמים דווקא חלק מהתכונות שאנחנו כל כך אוהבים בקול של זמר או זמרת כמו החספוס, השבירה, הקול שנמשך אל קצה גבול היכולת - מתקיימות לצד מצב קולי שדורש טיפול, זהירות או שינוי באופן השימוש בקול.

מעניין שדווקא בשיר Pure, למשל, נדמה לי שאני כבר שומעת שינוי מסוים בהפקה הקולית של סיינה. יש רגעים שבהם הקול שלה נשמע לי מעט נקי יותר ופחות צרוד ומחוספס. אבל אני לא בטוחה האם זה נובע מטיפול, משינוי בטכניקה, מבחירה סגנונית ספציפית לשיר הזה.

אפשר ללמוד מסיינה ספירו המון על פרייזינג (פיסוק מוזיקלי), דינמיקה, בחירות סגנוניות, רגש, ועל איך להחזיק שיר שלם עם קול ונוכחות. אבל אנחנו לא צריכים לשחזר כל רכיב בצליל שלה כדי ללמוד ממנה.

אז תודה, סיינה

אולי פשוט התגעגעתי לפופ שמאפשר לזמרת לפתוח את הפה ולשיר.

לשירים שיש בהם מלודיה שאפשר להתמסר אליה, שיא שאפשר להגיע אליו, משפטים מוסיקליים יפים שנבנים ועולים, וצלילים שמאתגרים אותנו ומאפשרים לנו לגלות עוד משהו בקול שלנו.

וסיינה ספירו בהחלט החזירה לי קצת מזה.

עכשיו אני רק מחכה לעוד.

מי הם הזמרים והזמרות של היום, שלדעתכם יש להם שירים כאלה? שירים מלודיים שפשוט כיף לשיר, או להביא לשיעור פיתוח קול? כתבו לי, כי אני תמיד מחפשת עוד.